החלטה בתיק ת"א 1678-04-11

1.         לפני בקשת הנתבעת 3 להפקדת ערובה להוצאותיה, בקשה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

2.         התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת 3 ואחרים, למחיקת הערת אזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת 3, בלשכת רישום המקרקעין, על זכויותיו בנכס מקרקעין, זאת לאחר שהסכם למכירת הנכס שערך עם הנתבעים 1-2, בוטל. הנתבעת 3 היא מי שרכשה את הנכס מן הנתבעים 1-2 ושילמה בגינו, לפי הנטען, תשלום ראשון בסך 10,000 דולר. בפסק בוררות שניתן ע"י בית דין צדק בני ברק, בהתדיינות שבין התובע לבין הנתבעים 1-2 נקבע כי הסכם המכר בוטל כדין, ופסק הבוררות אושר בפסק דין חלוט שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 5227/06). הנתבעת 3 טוענת כי היא זכאית להשלים את תמורת הנכס ולהירשם כבעליו, ואף הגישה תביעה שכנגד בה היא עותרת, בין היתר, לאכיפת ההסכם שערכה עם הנתבעים 1-2, ולחלופין, לסעד הצהרתי לפיו היא "רשאית" לרכוש את הנכס מן התובע.

3.         הנתבעת 3 מבקשת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיה. הנתבעת 3 סומכת בקשתה על טענתה כי התובע אינו מתגורר בישראל, ומלבד הנכס נשוא התביעה, אין לו נכסים נוספים בישראל. עוד היא טוענת כי לתובע חוב בסך כ-170,000 ש"ח (קרן) לנתבעים 1-2, שטרם נפרע.

4.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. 

5.         הלכה היא כי בית המשפט יטיל ערובה להוצאות רק לעיתים נדירות ובנסיבות יוצאות דופן. זכות הפניה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית וזכותו של בעל דין להתדיין מוגנת, גם מקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות (ראה רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' ניב ואח', פ"ד נד(2) ע' 845, רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, ניתנה ביום 16.1.13). מקובל עם זאת, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן שיקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם יפסקו.

6.         התובע טוען בתגובתו לבקשה כי אינו תושב חוץ, והוא אך שוהה מעת לעת בחו"ל לתקופות של חודשים אחדים. ואולם, גם אם התובע הוא אכן תושב חוץ, אין בטעמים שפורטו כדי להצדיק חיובו בערובה להוצאות. ראשית, אין חולק כי לתובע נכס מקרקעין בישראל, הוא הנכס מושא התביעה, וממנו ניתן יהיה להיפרע ככל שתידחה התביעה ויפסקו הוצאות. יתר על כן, גם אם יתקבלו מלוא טענותיה של הנתבעת 3, אין חולק כי יהיה עליה להשלים לתובע את יתרת התמורה בגין הנכס (ס' 60.9(ב)(ג) לתביעתה שכנגד) וממילא הוצאותיה, ככל שיפסקו, מובטחות. גם באשר לחוב הנטען לנתבעים 1-2, נתן התובע ביטחונות הולמים לפירעונו, לפי דרישת בית דין צדק. שנית, הנתבעת 3 הגישה נגד התובע תביעה שכנגד בגין אותה מסכת עובדתית, וממילא אין מדובר במי שאך "נגררה" להתדיינות, אלא במי שמעוניינת למצות את ההתדיינות עם התובע. שלישית, אף שהתובע טען בתשובתו לבקשה, כי דווקא הנתבעת 3-התובעת שכנגד, היא חברה נטולת נכסים או פעילות, בחרה הנתבעת 3 שלא להגיש תגובה לתשובת התובע, והותירה טענה זו ללא מענה. ולסיום, ולעניין סיכויי התביעה יוסף, כי אף שהתביעה טרם הגיעה לכלל בירור, ניתן לומר כבר עתה כי  אין בסיכויי התביעה כדי להטות את הכף לטובת הנתבעת 3.

7.         הבקשה נדחית.

הנתבעת 3 תשלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,  ט"ז באדר תשע"ג, 26 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: